פסק-דין בתיק ת"ק 40171-05-12

1.         לפני תביעה כספית שבמסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים בסך 32,700 ש"ח שהתרחשה ביום 28.01.12 בשדרות בגין בירושלים .

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג הונדה אקורד מ.ר. 30-640-60  (להלן: "הרכב התובע"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג מזדה, מ.ר. 43-799-71 שבבעלות הנתבעת 2 (להלן: "הרכב הנתבעים").

2.         אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 28.01.12, בסמוך לשעה 23:45 עת נסע אביו של התובע בשדרות בגין שבירושלים מכיוון שכונת מלחה לכיוון שכונת רמות בסמוך לנתיב היציאה מכביש בגין, סטה לפתע הנתבע 1 שנהג ברכב הנתבעת 2 בנתיב הימני לנתיב רכב התובע שמשמאלו, לכיוון היציאה לרחוב רבין וחסם את דרכו של רכב התובע ובכך גרם לתאונה ולנזקים ברכב התובע.

3.         אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, ביום 29.01.12 עת נסע הנתבע 1 בכביש בגין שבירושלים, פגע רכב התובע בחלקו האחורי של רכב הנתבעת 2.

4.         ביום 20.09.12, התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה. אין חולק, כי רכב התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבעים. המחלוקת נסבה סביב שאלת האחריות לקרות התאונה, האם רכב הנתבעים סטה לנתיבו של רכב התובע או שמא רכב התובע הוא זה שסטה לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים.

5.         בעדותו בבית המשפט טען התובע, כי נסע בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים שהיו במקום התאונה, כאשר הנתיב הימני מוביל ליציאה משדרות בגין לכיוון תל אביב ושני הנתיבים האחרים מובילים לשכונת רמות. לטענתו, בכוונתו היה לנסוע לכיוון רמות, כאשר רכב הנתבעים נסע בנתיב הימני ובמהלך הנסיעה סטה שמאלה לעבר נתיב נסיעתו.

6.         לעומת זאת, הן בעדותו בפני והן בהודעה על קרות התאונה שמסר הנתבע 1 לנתבעת 2 ( נ/2 ) שמולאה על ידי הנתבע 1 מיד בסמוך לאחר התאונה, עולה, כי עת ביקש לנסוע בשדרות בגין לכיוון רמות (כביש 443) בנוסעו בנתיב המרכזי מבין שלושה נתיבים, בסמוך ליציאה לכיוון תל אביב ( כביש 1), רכב התובע שנסע בנתיב השמאלי סטה מהנתיב השמאלי לעבר נתיב נסיעתו, זאת, בכוונה לצאת משדרות בגין ביציאה לתל אביב( כביש 1).

7.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בראיות שהוצגו במהלך הדיון בדמות תמונות הנזקים של הרכבים המעורבים, אין בידי להעדיף גירסתו של אף אחד מן הצדדים. שכן, גירסאות שני הצדדים יכולות לדור בכפיפה אחת עם הראיות שהוצגו.

8.         נוכח האמור, הנני סבור, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו במשפט אזרחי ולא הוכיח כדבעי את גרסתו לאופן קרות התאונה, לפיה, רכב הנתבעים הוא זה שסטה לעברו וכפועל יוצא מכך, לא הוכיח רשלנותו של הנתבע לקרות התאונה ולגרימת הנזקים הנטענים.  

נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון לדון בשאלת הנזקים הנטענים.

9.         סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 350 ש"ח.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: